פרופ' דליה כהן, מוזיקולוגית ומחנכת - מעמודי התווך של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, זכתה בפרס ישראל לשנת 2012 על הישגיה בתחום המחקר המוסיקלי. דליה לימדה באקדמיה החל משנת 1956 מגוון רחב של מקצועות ובהם: הרמוניה וקונטרפונקט, אקוסטיקה, פיתוח שמיעה, ניתוח יצירות, תורת הכלים, מתודיקה של הוראת מוסיקה, מוסיקה חוץ מערבית ועוד. במקביל, לימדה באוניברסיטה העברית בחוג למוסיקולוגיה, וגם כיום ממשיכה להדריך תלמידים (בעיקר בעבודות דוקטורט). נוסף על תואר הדוקטור למוזיקולוגיה, דליה כהן מחזיקה בתואר שני בפיזיקה ובמתמטיקה.
דליה כתבה יותר מ-80 מאמרים בתחומים מגוונים, בהם אתנומוזיקולוגיה, קוגניציה מוסיקלית ואסתטיקה, מוזיקת עמים וסיווג כלי הנגינה, חקר שירת הציפורים וטעמי המקרא, חקר המוח, יצירות יוהאן סבסטיאן באך ועוד. כמו-כן, פרסמה ספרי עיון ולימוד רבים בנושאים כגון: אקוסטיקה, מוסיקה בתרבויות המזרח והמערב, המקאמאת הערביים, חינוך מוסיקלי ותיאוריה מוסיקלית.
לכבוד זכייתה בפרס ישראל, אספנו לקט ברכות מחברים וקולגות של דליה, מהן ניתן ללמוד על הישגיה, תרומתה האדירה לאקדמיה, ההערכה לה היא זוכה בעולם המוסיקה בארץ ובעולם וכמובן, הכבוד והחיבה שכה רבים מאיתנו רוחשים לה.
ראשית, ברכת הנהלת האקדמיה - פרופ' אילן שול, נשיא האקדמיה, מיכה טל סגן נשיא ומנכ"ל האקדמיה:
זכות גדולה נפלה בחלקנו לברך אותך בתקופה זו בה חוגגים איתך מעריציך, ידידיך הרבים ועמיתיך בעולם המוסיקה בכלל ועולם האקדמיה והחינוך המוסיקלי בפרט, את זכייתך בפרס ישראל לשנת 2012.
בשם הוועד המנהל, עמיתים לסגל האקדמי והמנהלי; בשם משפחת האקדמיה כולה ובשמנו באופן אישי, אנו מבקשים להביע הערכה עמוקה ושמחה גדולה על הכרה מובהקת זו, הכרה לה היית זכאית כבר מזה עשורים - על מפעל חייך העצום ובעל ההשפעה על דורות רבים של אמנים, חוקרים ומחנכים.
זו הזדמנות מצוינת לחזור ולהודות לך גם על תרומתך יוצאת הדופן ורבת השנים לאקדמיה לדורותיה השונים – דורות של סטודנטים, בוגרים ואנשי המקצוע שלה - ועל יזמותיך הברוכות בתחום החינוך המוסיקלי, המוסיקה החוץ אירופית, תורת הכלים וכמובן, הקמת המחלקה למוסיקה מזרחית. בהוקרה ובאיחולי בריאות טובה ונחת רוח.
פרופ' תייסיר אליאס במהלך קונצרט של המחלקה למוסיקה המזרחית
אחת מתרומותיה החשובות של דליה לאקדמיה הייתה הקמת המחלקה למוסיקה מזרחית, מחלקה בראשה עומד כיום פרופ' תייסיר אליאס, תלמיד וידיד אישי של דליה, אותו אף הנחתה בעבודת הדוקטורט שלו. הנה ברכתו של פרופ' תייסיר אליאס:
"דליה כהן היא המורה שלי לעוד ולכינור ערבי" – זוהי תשובתי לאנשים השואלים מיהו המורה שלי לכלים אלו, ומעל לכל - "היא אמי הרוחנית !"
בהיותי סטודנט שלה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, דליה הפצירה בי "איליאס ... אתה צריך לחזור לשורשים שלך ולפתח את הנגינה בעוד ובכינור מזרחי ...." מאוחר יותר, זכיתי להיות תלמידה של פרופ' דליה כהן בלימודי המאסטר והדוקטורט, וכן ראש החוג למוסיקה ערבית, חוג שהוקם באקדמיה ביוזמת דליה, מתוך כבוד לתרבויות חוץ-מערביות, ומתוך אמונה עמוקה שמוסיקה ערבית ומוסיקה מערבית הם שני "ניגודים משלימים".
במהלך אינספור השעות שהקדישה להדרכתי בכתיבת עבודת המאסטר והדוקטורט, בתמיכה הנפשית והרוחנית ובאהבה האמהית שבה עטפה אותי, תמיד נדהמתי מכישרונה וכושרה האומנותי-יצירתי, מרגישותה המוסיקלית, מסקרנותה האינטלקטואלית ומיכולתה לחשוב ברמה אבסטרקטית ובו-זמנית לדייק ולרדת לפרטים הקטנים ביותר, תוך הבחנה בין העיקר לטפל. אני מעריך עמוקות את המחנך, האדם והאדם שבה ומכיר באהבתה העמוקה למוסיקה ולאנושות. כן מתפעל אנוכי מתכונותיה האישיות הנדירות: יושר, הגינות, אחריות, חריצות, מסירות לעבודה, אכפתיות ורגישות לזולת, ורצון עז להגשת העזרה לכל הסובבים אותה, ברמה שהיא לעתים קרובות מעוררת קנאה J.
בעבודתי המשותפת איתה, היא תרמה רבות לעיצוב המוסיקאי שבי במספר מובנים ורמות: כמוסיקאי-חוקר, כמורה וכפדגוג בתחומים עיוניים שונים, ולבטח כמבצע בעוד ובכינור.
אינני מכיר דמות נוספת כדליה - שלצד האהדה, ההערכה והכבוד להם היא זוכה בישראל, זוכה גם לאהדה והערכה רבה כל כך גם בקרב ציבור המוסיקאים והמוסיקולוגים במגזר הערבי בישראל, ובקרב מוסיקאים ומוסיקולוגים ערבים החיים במדינות מערביות וערביות כאחת.
בכל הרצאה שלי בארץ ובעולם, אני נזכר בה ו/או מזכיר אותה פעמים רבות! ואין זה פלא שדליה מזכירה לי באופן אישי את י. ס. באך: כמו שאין מלחין, מימיו ועד ימינו, אשר לא הושפע ממנו, כך לא פגשתי מימיי מוסיקאי/מוסיקולוג בעל שיעור קומה, שלא הושפע מפגישתו עם דליה, שינן את תורתה, או ציטט אותה במודע או שלא במודע !
שמחתי והתרגשתי מאד על הענקת פרס ישראל לפרופ' דליה כהן - פרס לו הייתה ראויה כבר לפני שנים רבות, ואני מברך אותה על כך מקרב לבי. העיקר הוא שבסופו של דבר הצדק יצא לאור, ויחד עם פרס זה, קיבלה דליה חלק מההכרה ומהתודה שהחברה הישראלית חייבת לה !
דליה במהלך שיעור
תלמידים רבים של דליה, שהפכו למוסיקאים פעילים, מחנכים ותיאורטיקנים, זוכרים את שיעוריה כ"חוויה מכוננת", שהשפעתה חרגה הרבה מעבר למסגרת האקדמית היבשה. בשיעורים אלו נפגשו עם שלל ביטויים בלתי נשכחים המשקפים את תפיסותיה המוסיקליות-אנושיות ("מלכת הלילה", "מה רבו מעשיך ה'", "הניגודים המשלימים" ועוד) וניכרו בהם אהבת האדם והאמנות שבה. הנה ברכות של שלושה מתלמידיה לשעבר:
פרופ' נפתלי וגנר, מרצה וחוקר בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים:
ראשית היכרותי עם דליה הייתה כתלמיד בשעורי פיתוח השמיעה, קורס רב- שנתי שליווה את כל משך לימודיי באקדמיה למוסיקה בראשית שנות השבעים. שיעור בפיתוח שמיעה עם דליה היה הרבה יותר משעור בפיתוח שמיעה. הוא היה למעשה אינטגרציה של כל מה שלמדנו בכל הקורסים האחרים (הרמוניה, קונטרפונקט, ניתוח יצירות, תולדות המוסיקה ועוד) והרכיב מחדש את המוסיקה שהתפרקה למרכיביה בשאר השיעורים.
באחד השיעורים דליה הכתיבה לנו קטע מתוך יצירה ידועה ביותר (אולי היה זה מתוך הקונצ'רטו הכפול של באך). אחד התלמידים שאל מהו הקטע שאנו עוסקים בו. לו קרה הדבר אצל אחד המורים האחרים שלנו, היה התלמיד ננזף על בורותו, או לפחות היה נתקל בהרמת גבות והבעת תמיהה - כיצד אינו מכיר יצירה כל כך אלמנטארית. אבל דליה הגיבה באמירה: "אני כל כך מקנאת בך שאתה יכול להתוודע התוודעות ראשונית ליצירה כל כך יפה. הלוואי ויכולתי לשמוע אותה שוב בפעם הראשונה." ברגע זה שיעור פיתוח שמיעה הפך לגבי גם לשיעור מכונן בתחום ההוראה ולמעשה - שיעור בסיסי ביחסי אנוש.
פרופ' מיכאל וולפה, ראש החוג לקומפוזיציה, ניצוח וחינוך מוסיקלי באקדמיה:
לדליה היקרה,
את נתת לי בשפע ובנדיבות מהידע העצום שלך ומן הראייה העמוקה והפרשנות המקורית ומאירת העיניים של עולם המוזיקה על פניו המגוונות והרבות.
היית זו שפתחה בפני צוהר אל עולם האקוסטיקה והפיזיקה של הצליל, כמו גם אל עולם הסאונד ואל חקר הגוונים של הדיבור. סחפת אותי גם אל המוזיקה המופלאה שאהבת - מוצרט, שומאן וכמובן באך, וגם גילית לי את המוזיקות האחרות - אלה המופלאות בעולמות רחוקים לנו מהודו ועד כוש.
כל מה שלמדתי ממך היה עצום ורב, אבל הוא כאין וכאפס מול שני הדברים העיקריים שהרעפת עליי ועל עוד רבים מאוד כמותי: אהבת המוזיקה ואהבת הבריות.
דליה היקרה, את אשה מיוחדת מאד, מוקפת אוהבים, דורות דורות של תלמידים.
אני כל כך שמח שאת זוכה בפרס שכל כך מגיע לך.
אבי בר-איתן, מלחין ומרצה באקדמיה ובחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית:
דליה יקרה ואהובה,
עוד כתלמיד שיעוריך היוו עבורי מקור לא אכזב של ידע, שפע וענווה. נתת לנו את היכולת לראות את "הגם והגם". להתעלות מעל לראיה הפשטנית, היום-יומית של סתירות וניגודים, לעלות למעלה, להתבונן ולראות. לימדת אותנו את המושג "ניגודים משלימים" – המוכיח כי ברמה מסוימת ניגודים יכולים להשלים זה את זה, ועל ידי כך להעשיר את ההוויה שלנו. הראית לנו כיצד אפשר ללמוד, להתבונן ולהעמיק, ועדיין להישאר בתוך ה"חוויה".
בכל פגישה שלי עמך, הרגשתי את האהבה וההתעניינות הכנה שלך בכל תלמיד ותלמיד ובכל ואדם. בשיחות אישיות של למידה עמך, אני מרגיש בכל פעם מחדש, כיצד את חושפת בפני את "סודות הבריאה", ומקלפת קליפה אחר קליפה את השכבות העוטפות המכסות את האור, ומגלה את הניצוץ האלוהי שנמצא בנו בכלל ובאמנות בפרט.
ברבים ממחקריה שואפת דליה לשלב את התחום הקוגניטיבי, הכופה אילוצים טבעיים על בחירת החוקים השונים בסגנונות שונים, עם בחינה של אידיאליים אסטטיים שונים, הנובעים ממסגרות חוץ-מוסיקליות (תרבות, תקופה, פוליטיקה ומדעים). עוד על תפיסותיה המוסיקליות של דליה ניתן ללמוד מתוך כתבה שהקדיש לה עיתון "הארץ".
שניים ממושגי המפתח להם נדרשה דליה הם ה"סכמות הטבעיות" וה"סכמות הנלמדות", ואלו נזכרים בברכתו של פרופ' מנחם צור, מלחין ותיאורטיקן:
דליה הנה חוקרת את המוסיקה כמרכיב תרבותי בסיסי. רוחב האופקים שלה ורשימת פרסומיה מעידים על נגיעות בתכנים חברתיים, אתנולוגיים ופסיכולוגיים, אשר משפיעים על העשייה המוסיקלית בארץ ובעולם. דליה מקדישה תשומת לב לצדדים הסטרוקטורליים של המוסיקה, שדורשים הבנה מתמטית וידע בפיסיקה ובאקוסטיקה בצד קוגניציה מוסיקלית וחקר המוח האנושי. נושאי המחקר של דליה, כוללים גם את חקר המוסיקה הערבית והחוץ-מערבית. היא מסוגלת להשוות את כל אלה עם עקרונות הקונטרפונקט בתקופת הרנסאנס, המוסיקה של י.ס. באך, חקר שירת הציפורים והחשיבה המוסיקלית. דליה הכשירה תלמידים רבים במשך כ-50 שנות הוראתה, היא יצרה תשתית רחבה מאוד: מאות תלמידים שפועלים במוסיקה ובהוראתה, וכמה עשרות חוקרים שאותם היא הנחתה (ומנחה עד היום) בדוקטורט או בתואר שני. תלמידיה נחשבים לטובי החוקרים.
דליה הייתה חלוצה במישור של יצירת מסגרות, כגון הוראת המוסיקה בבתי ספר ערביים ברמה יסודית, שהיא יזמה ואף הכשירה מורים בעבורה; גם במישור האקדמי היא הייתה הראשונה שהכניסה את המוסיקה הערבית לאקדמיה למוסיקה בירושלים בתכנית מיוחדת. במסגרת זו היא גייסה את המוסיקאים הטובים ביותר והכשירה אותם לשמש כמורים.
כל מעשיה קשורים זה בזה ומעניקים לרבים רבים המעורבים בהם ערך מוסף התורם לחברה הישראלית ומעשיר את חייהם בתוכן ובמשמעות, כאשר המטרה העליונה היא הבנת התרבות המוסיקלית על כל מרכיביה, תוך רגישות רבה לצד האנושי שבה.
אני אישית חב לה הרבה על השיחות העמוקות שלנו שתרמו להבנתי שלי את תהליכי היצירה ואת התיאוריה של הקומפוזיציה. הקונספט של "סכמות טבעיות ונלמדות" הניח בפני תשתית קוגניטיבית, שתמיד חשתי אותה כיוצר, אך לא הבנתי לעומק את השלכותיו עד שנוסח על ידי דליה בצורה בהירה והירארכית. הרעיונות של דליה עיצבו חלק חשוב באישיותי ואני יודע שהדבר נכון גם לגבי רבים אחרים.
המסירות המוחלטת, ההתעמקות, והצורך של דליה להנחיל את שפע הידע שלה לסובבים אותה, באים לידי ביטוי בברכה מאת הפסנתרן והפדגוג פרופ' אסף זהר, המלמד באקדמיה ובבית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב:
ברכות חמות לפרופסור דליה כהן – כלת פרס ישראל תשע"ב. היכרותי עם דליה נמשכת למעלה מעשרים שנים בהן אנו מכהנים כאנשי סגל באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. מעבר להיותה של דליה מוסיקאית וחוקרת מוסיקה נפלאה, ניחנה דליה ברגישות פסיכולוגית נדירה ובאהבה אמיתית כלפי תלמידיה. ה"טוטאליות" שלה כלפי כל נושא שהיא עוסקת בו היא אמת מידה המדרבנת את הקולגות שלה לשאוף למצוינות ולמושלמות.
"הפינה הפרטית" שלי עם דליה נוגעת לסדרת הקונצרטים שחנה אנגלרד ואנוכי הפקנו באקדמיה במשך למעלה מעשור. דליה כהן ליוותה אותנו מהקונצרט הראשון בסדרה הראשונה ועד היום. תמיד בהארה נבונה כלפי התכנית, התוכן או הביצוע. אין קונצרט שמסתיים מבלי שדליה תטרח להגיע אל מאחורי הקלעים, ותקפיד לגשת לכל נגן או לכל מרצה "ולהרביץ" בהם את משנתה הפדגוגית, את הגיגי ליבה. תמיד מתוך כבוד מרבי לזולת, ומתוך כושר שכנוע שאין שני לו !
בסתר ליבנו – תמיד חיכינו לסוף הקונצרט בכדי לשמוע את "פסק הדין" של דליה... לעיתים רבות זה נמשך אח"כ גם בשיחות טלפון מרתקות. למדתי רבות מדליה כהן כמו גם מאות ואולי אלפי תלמידיה במרוצת השנים. ישראל גאה באנשי רוח ומחקר ברמתה של הפרופסור דליה כהן. הלוואי וירבו כמותה.
ברכות ואיחולי המשך פעילות מוסיקלית מבורכת,
משפחת האקדמיה