האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים: המופע – איפה ברכט?

האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מעלה מופע חדש, משיריו של ברטולד ברכט בעיבודים חדשים, בהפקה וניהול מוסיקלי של ד"ר עמית ויינר.
המופע יבוצע על ידי תלמידי שנה ג' במחלקה לזמרה רב תחומית, ובהשתתפות תזמורת קטנה – כל הנגנים סטודנטים מהפקולטה לביצוע לביצוע באקדמיה.
סה"כ משתתפים בפרוייקט 18 זמרים ונגנים מהאקדמיה.

מקי סכינאי, אמא קוראז' ג'ני הפיראטית, זונות, סרסורים, רוצחים ומנוולים אחרים יוצאים לחפש את ברכט, במופע בעברית משיריו, שירים אותם לא כתב ולא הלחין.

"זאת הייתה אנקש"? ממש לא.
השיר אנקש תורגם על-ידי נתן אלתרמן בשנת 1936, בהזמנה מיוחדת של תיאטרון קטן שפעל בחיפה באותם הימים.השיר המקורי, אשר נקרא "חנה קש" נכתב על-ידי ברטולד ברכט בשנת 1927 ופורסם בספר שירים. השיר מתאר חיים אפורים של זוג מהמעמד הבינוני, הנס וחנה, אשר אין להם דבר בחייהם מלבד קרן אור אחת והיא אור פניה של חנה קש.
אלתרמן, שהיה מלחין חדש בשוק באותם ימים, הפך את השיר לחלוטין. הוא הפך את אנקש לזונה מזונות החוף, הוציא להורג את הנס, ומחץ באגרוף את אנקש למוות.בסוף שנות ה-50 אריק לביא ביצע והקליט את השיר – למנגינה של סשה ארגוב ובליווי יוחנן זראי בפסנתר – אך השיר שנתפס כבוטה באותם הימים נפסל לשידור.
 
"אז... איפה ברכט?"
הצלילים – הולחנו על-ידי מלחינים גדולים.
המילים – נכתבו על-ידי מתרגמים מבריקים.

הנה ברכט:
מכל המחזאים והמשוררים ברטולט ברכט נחשב למורכב ביותר להתמודד עמו. מוסכם על הכל כי הוא היה אחד המחזאים ואנשי התיאטרון המשפיעים ביותר במאה העשרים. התיאוריה הדרמטית שלו, שמוכרת בשם הקוד "ניכור", היא אחד המכשולים הניצבים בדרכו של כל במאי שניגש לביים מחזה של ברכט. בהפשטה גסה, הכוונה ב"ניכור" היא להביא לכך שהצופה לא יזדהה עם הדמויות שבמחזה אלא יתבונן בהן מתוך ביקורתיות. ברכט ראה בדמיונו יוצרי תיאטרון וצופים חושבים, שאינם מאפשרים לרגש לטשטש את דעתם.
למרות שברכט לא הלחין את שיריו, ושהטקסטים בגרמנית זכו לתרגומים ולנוסחים ופרשנויות חדשות בעברית, יש משהו ביצירה של ברכט שהמשיך הלאה. בדמויות, בסיפורים, בזוועות, בעולמות וברעיונות המנוכרים ובמכלול תרבותי שלם אותו נציג בשפה העברית על במה אחת.