יחסי גומלין בין טקסט לתזמור במחזור השירים Alone , I return from.the Night לסופרן ותזמורת גדולה, 2019. טכסטים מאת דויד פוגל.
היצירה נכתבת בשנת 2012 להזמנת תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. היא בוצעה בבכורה מחודשת בגרסה לתזמורת גדולה כולל שני אינטרלודים נרחבים בנובמבר 2019, להזמנת הפילהרמונית של מינכן בניצוח עומר וולבר עם הסולנית הילה בג'יו.
בשירת דויד פוגל מתח פנימי, ניגודים דרמטיים ודימויים עזים וקודרים. שלושת השירים במחזור סובבים סביב מוטיב החיים והמוות, אך בזמן שאלמנט הכיליון גלוי בשיר הראשון (כבדה תחרוק עגלתי לרגעים כעמוסה אלפי מתים), הוא נסתר בשיר השני (ואת – עוד שלווה תנומי על יצועך) ובשיר השלישי (שם נעמוד בחרדה ונצפה לפני היפתח השער האפל הגדול). התזמור ביצירה נובע כולו מן הדימויים הטכסטואליים: השיר הראשון מתחיל במנעד הנמוך והקודר של כלי התזמורת, במוטיבים איטיים ובמרקם סבוך ומורכב. בהמשך יש רגע של התבהרות ועלייה למנעד הגבוה, האוורירי: זמר חרישי אשלח על פני גלי הליל שיעבור למרחק. השיר מסתיים כפי שהחל: סוסי מאזינים ועולים לאט. התזמור כאן מינימליסטי, פוינטיליסטי (נקודתי) ונוצרת תחושה של התרוקנות והיעלמות.
השיר השני ארוך ומגוון יותר ועשיר בדימויים שונים: יום סתיו יפוח. בידו החיוורה, הרועדה, אט יפשוט השמלה השחורה מעל כפרך הנם. תחושת הארוטיקה המלווה את אפלולית הלילה אופיינית לשירי פוגל, כמו גם לרומנים שכתב. בשיר זה הן הקו הווקאלי של הזמרת והן התזמור עשירים, מגוונים ודרמטיים ומגיעים לשיאם בלב השיר: בודד אשוב מן הלילה, חרש לה אשתחווה – "אמרי שלום אל גבירתך!" האם הסיום מרמז לשינה שלווה או למוות ולתכריכים? ואת – עוד שלווה תנומי על יצועך. ייתכן מאד כי הסוף הזה מתקשר לתחילת השיר: אט יפשוט השמלה השחורה מעל כפרך הנם. מול משכנך הלבן…
השיר השלישי, "לפני השער האפל" מתאפיין במרקמים תזמורתיים מורכבים, סקציית כלי הקשה נרחבת, המוסיפה צבעים וגוונים ומתח הנוצר בין מנעדי קיצון במהלך השיר. השיר עוסק ,כקודמיו, במוטיב החיים והמוות ובנוסף לכך יש בו מסע פנימי מתמיד: דרך ימים ולילות, כולנו שחוחים נלך, ובחשאי, עד הגענו אל השער האפל, הגדול.על כן הוא ניתן לפרשנויות מוסיקליות מגוונות: תחושת המסע והתנועה וכן החרדה מפני הבלתי נודע מתבטאות מוסיקלית בין השאר במעברים רבים בין אקורדים ומרכזים צליליים שונים. סיום הטקסט בפי הזמרת, כילדים נבערים, שם נעמוד בחרדה, ובחשאי, מוביל לקודה אינסטרומנטלית נרחבת ובה מקצת נגני התזמורת עוברים לנגינה בגונגים וב-Glockenspiel, כלי הקשה בעל גוון פעמוני. יש כאן אזכור צלילי-דרמטי לדימוי השער ולציפייה שייפתח (פעמון או גונג המצלצל בשער). לסיום זה נוספת במוסיקה תחושת אופטימיות עדינה ברגע הסיום, כאשר האווירה החמורה משתנה לרגע לטובת נקודת אור ושאיפה לממד חדש המגולם ומרומז במלים: ונצפה, לפני היפתח השער האפל הגדול. האלוזיה לתפילת הנעילה החותמת את מחזור יום הכיפורים מוסיפה תחושת כמיהה להתחדשות: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום"...